מערכת אידאלית - המצפן לפתרונות

על פי TRIZ מערכות "שואפות" להתפתח לעבר מערכת אידאלית

מערכת אידאלית הינה מערכת המבצעת את משימותיה במלואן, ללא שימוש במשאבים וללא גרימת נזק.

כמובן שמערכת מאין זו לא קיימת במציאות, עדיין כמעט תמיד ניתן לשפר פונקציונאליות כך שהתוצר יהיה קרוב יותר לאידאליות.

ניתן לתאר את זאת במשוואה הבאה:

 V = Value
F = Functionality
C = Cost
R = Resources
H = Harm

כאשר מגדילים את הפונקציונאליות (F), הערך (V) יגדל

כאשר מקטינים את העלויות (C), הערך יגדל, זאת ניתן לבצע עי הקטנת שימוש במשאבים (R) או הקטנת הנזק (H).

במידה והעליות שואפות לאפס, הערך שואף לאינסוף, כלומר למערכת אידאלית.
כנ"ל אם נגדיל את הפונקציונאליות לאינסוף.

יתרה מכך ניתן לראות שיש בסך הכל חמש אפשרויות כיצד להגדיל ערך של מערכת:

1

הגדלת F במידה רבה תוך הגדלת C במעט

אופייני למערכות בתחילת דרכן, לפני חשיפה לשוק

2

הגדלת F ללא שינוי ב C

אופייני למערכות בתחילת הדרך אחרי כניסה לשוק, השימוש במערכת מאפשר זיהוי מהיר של חסרונות בתכנון המקורי וניתן לשפר את הפונקציונליות המקורית במהרה

3

הגדלת F תוך הקטנת C

אופייני למערכות העוברות לייצור המוני, בדרך כלל השיפור נובע מהוספת פונקציות משניות ולא משיפור הפונקציה המקורית

4

שמירה על F תוך הקטנת C

אופייני למערכות בוגרות, כבר קשה מאוד לשפרן. עיקר החדשנות מתבטאת בהורדת עלויות יצור ולוגיסטיקה

5

הורדת F במעט תוך הקטנה משמעותית ב C

אופייני למערכות בסוף חייהן, בדרך כלל כבר קיימת בשוק מערכת חליפית המבצעת את הפונקציות בצורה יעילה יותר.


דוגמאות:

  1. צלחת - תפקידה להחזיק את המזון בסביבה נקייה ובצורה שתאפשר לנו שינוע נוח של המזון מהצלחת אל פינו.אבל השימוש בצלחת מזהם אותה, לכן לאחר השימוש יש לנקותה, כלומר יש צורך להשתמש במשאבים נוספים: מים, סבון וזמן, תוך יצירת נזק: מים מזוהמים.

    פיתה לעומת זאת מאפשרת לנו לשנע מזון בנוחות אל פינו ללא צורך לשתוף אותה לאחר מכן.

    כלומר בהנחה שממילא הייתי משתמש בתנור להכנת המזון ובהנחה שהפיתה אינה מזיקה יותר מהמזון שהייתי צורך אלמלא אכלת אותה, הפיתה הרבה יותר קרובה למערכת אידאלית מאשר הצלחת.
אתר זה נבנה באמצעות