כמה פעמים יצא לכם לקחת חלק באירוע סיעור מוחות, שבסופו ההרגשה היתה שעוד פעם הגעתם לאותם רעיונות ולמעשה בזבזתם את זמנכם?
הנטיה הטבעית של מרביתינו, כאשר אמו עומדים בפני אתגר, היא להתנפל על הבעיה ולהציע מייד פתרונות, העיקר לא לחשוב ולתכנן יותר מידי. זו הסיבה שטכניקת סיעור מוחות הצליחה לצבור קהל משתמשים גדול, הנחת המוצא היא ששילוב המוחות יציף פתרונות מכלל המשתתפים תוך הפריה הדדית ויגדלו הסיכויים לאתר פתרון יעיל, בפועל מרחב הפתרונות בסיעור מוחות מוגבל לצרוף נסיון החיים של משתתפי האירוע, יתרה מכך ברוב המקרים לחצים חברתיים שונים מונעים מהדיון להתפרש ולמצות באמת את כל פוטנציאל הידע בחדר, תופעות מגבילתו נפוצות כוללות בין היתר:
לפיכך, כאשר נגשים לאתגר יש מספר תהליכי הכנה אותן יש לבצע, ככל שנבצען טוב יותר הפתרונות יגיעו מהר יותר ואיכותם תעלה. למעשה כל מי שלמד אי פעם לפתור בעיה במטמטיקה למד לפתור בשיטה הנ"ל, ראשית מגדירים מה הבעיה ומה יש לפתור, לאחר מכן רושמים את כל המשאבים העומדים לראשותינו - משתני הבעיה, מגדירים באילו נוסחאות או אסטרטגיות מתמטיות ניתן להשתמש ורק אז מתחילים לחפש פתרון. כמובן שניתן לפעול אחרת - נציב מספרים, נבדוק את התוצאה וככה לאט לאט נתקדם לעבר הפתרון. תסכימו עימי שדרך זו ברוב הגדול של המקרים אינה יעילה, אבל בעת פתרון אתגרים משום מה זו הדרך בה מרבית האנשים בוחרים לעבוד. אפילו LEAN Startup זה בעצם קידוש של התהליך הנ"ל.
ראשית ניתן להבחין כי מרחב הבעיות הקשורות למערכות ניתן לחלוקה לשתי קטגוריות:
במסגרת העולם של חשיבה המצאתית, פתרון בעיות ושיפור תהליכים ניתן למצא מגוון רחב מאוד של כלי ניתוח שמטרתם לבצע את המשימות למעלה, כדוגמאת: Value Steam Mapping, Spaghetti Model, Flow Analysis, Root Cause Analysis ועוד רבות נוספות.
TRIZ מוסיף לארסנל עוד מספר כלי ניתוח יעילים במיוחד כמו:
בדרך כלל כאשר אני ניגש למערכת חדשה, הדרך המהירה ביותר להבין אותה הוא בבנית מודל פונקצינאלי לאחר מכן בשילוב עם ARCA ניתן להציף חסרונות מובנים במערכת.